This article will include interviews and descriptions. For interviews of the event check out this link: Videos of Rav Shmuel Aurbach Funeral
The original article - in English - you can find below, after the Hebrew translation.
It is nearly a month since the passing and funeral of a great Rabbi from Jerusalem, Rabbi Shmuel Aurbach. Divine providence led me to witness the final journey of this great leader. A last minute cancelation at work had me headed to Jerusalem earlier than planned that day. Rushing from the central bus station to the light rail, I saw a familiar face out of the corner of my eye.
“Is that my high school teacher or merely someone who looks like her?” My mind tickled as my feet ran. Even if it was her, I was unsure if I should approach her. At the risk of an awkward encounter I called out her name and introduced myself. I figured I would miss the train anyway, as it was already at the station. I was rewarded with a wide and engaging smile as she exclaimed, “Good to see you. I am heading to the funeral of a great Rabbi, Rav Shmuel Aurbach.”
Did I ask her for that information? Neither of us can remember, yet it led her to wonder all week why she blurted something like that out in a random encounter. The moment had become awkward- well for her at least. As for me, I just then realized that I could still make the train and I bolted off. Yet a few stops later I realized what an opportunity this could be for my journalism, I got off the train, by then within walking distance to the funeral procession. When I called her roughly a week later, she was again overjoyed. Sharing how meeting her, inspired me to attend the funeral as well, and what a moving experience it had been, made her realize there was a reason she divulged her itinerary to me. I am familiar with the experience of making a social fua pax, but who knew even quirks can serve a purpose?
The original article - in English - you can find below, after the Hebrew translation.
כחודש לאחר פטירתו והלווייתו של רב גדול מירושלים, הרב שמואל אויירבך, התישבתי לכתוב את ההתרשמויות שלי מהחוויה הזאת. ההשגחה האלוקית הובילה אותי לחזות במסעו האחרון של מנהיג גדול זה, וכך השתלשלו העניינים. עקב ביטול בלתי צפוי של עבודתי הגעתי לירושלים מוקדם יותר מהמתוכנן באותו היום. תוך כדי שמיהרתי לתפוס את הרכבת, שמתי לב לפרצוף מוכר מזווית העין ברחבה מול התחנה המרכזית. "האם זאת המורה שלי מהתיכון או שזיכרוני מתעתע בי?" ניגשתי אליה והצגתי את עצמי, ולשמחתי, היא זיהתה אותי, חייכה, והצהירה, "טוב לראות אותך." נרגעתי שאכן זאת היא, אחרת, היה מביך אותי שניגשתי בברכת שלום לאדם זר. היא המשיכה וסיפרה, "אני בדרך להלווייתו של רב גדול, הרב שמואל אוירבך." עליתי לרכבת והמשכתי בדרכי, אך, תוך כדי שהרכבת יצאה מהתחנה הרהרתי על המידע בה היא שיתפה אותי.בעקבות זאת, שיניתי כיוון, ובמקום להתקדם ליעד, ירדתי בתחנת מחנה יהודה והצטרפתי להמוני האנשים שזרמו לכיוון שכונת שערי חסד בו נערכה הלוויה. כולם הגיעו לתת כבוד לרב במסע האחרון שלו, ואני הצטרפתי כדי לצפות ולכתוב בצורה אובייקטיבית על המעמד. מילים לא יכולות לתאר את האירוע ואת התחושה העוצמתית מלראות כמות גדולה של אנשים שהתאספה במקום אחד. היו שם יהודים מכל זרם ועדה: גברים וילדים, נשים ונערות - כל קבוצה עם התלבושת האופיינית לה. חסידים וליטאים בשחור לבן, גברים מהזרם הדתי לאומי עם הכיפות הסרוגות, ובנות בית יעקב עם חולצות התלבושת התכולות והמגוהצות. כשהסתכלתי לאורך רחוב בצלאל במורד לכיוון שדרות בן צבי וגן סאקר, עוד לפני שעבר הארון - זה היה נראה כמו שיטפון או נחיל דבורים. כל הרחוב הומה באנשים שהגיעו ללוות את הצדיק למקום מנוחתו הסופי.
זכיתי גם לראיין כמה מהמלוויים ולשמוע את הסיפור האישי שלהם. אישתו של אחד מתלמידיו אמרה שהקהל העצום מזכיר לה את ההפגנה שנערכה לפני כמה שנים נגד הגיוס, אסיפה שהביאה כ- 600,000 יהודים דתיים מכל זרם ומפלגה כדי להילחם ולהצהיר למען "חופש הדת". הרב שמואל אוירבך, היה מנהיג גדול במאבק ההוא, ולכן, סביר להניח, שהקשר בין ההפגנה שאותה אישה הזכירה, לבין מעמד זה - מסעו האחרון של הרב - התיישב בלבם של הרבה ממלוויו. הרב אוירבך התנגד בחריפות לחוקי הגיוס. הוא טען נגד פשרה בכל חזית. הרבה ביקרו אותו כתוצאה מפעילויותיו, שלדעתם היו קיצוניות מדי: לא רק שהוא היה מעודד את תלמידיו להפגין ברחובות העיר במחאות משבשות, הוא גם ייעץ לתלמידיו שלא להירשם לאופציה של "דחיית גיוס צבא" המוצעת לבחורי ישיבה. כתוצאה מכך נכלאו רבים מהצעירים הללו בכלא, דבר שהביא להפגנות נוספות שגרמו למחלוקות להתחזק ולהחריף. למרות מחלוקות אלו הגיעו להלווייתו יהודים מכל הזרמים, בנוסף לבני משפחתו, תלמידיו וכל אלו שהגיעו בגלל קשר אישי לרב.
האחדות שנראתה היתה נדמית לי כסיפור אגדה שמתואר בשיר "אימגין" על ידי הזמר ג'ון לנין.
ניגשתי לנערת תיכון שנראתה ממוצא מזרחי. רציתי לשמוע את חוות דעתה מכיון שהרב אוירבך היה מנהיג של קהילה אשכנזית, הסתקרנתי לדעת מה הקשר שלה לרב. היא ענתה בכנות, "אין לי קשר מיוחד או אישי לרב אוירבך. הוא היה רב גדול, ובבית שלי התחנכתי לכבד כל מנהיג רוחני ותלמיד חכם, לא רק אלו מהעדה או הקהילה שלנו." כשאני יושבת פה לשכתב את האינטראקציה הזאת, אני מתרגשת מחדש. הסיבה לכך היא, שלעתים הוויכוחים בתוך קהילות יהודיות יכולים להיות קשים ואף עלולים להתגלגל לאכזריות. מדי פעם המסכים נופלים ואז אפשר לראות את האחדות של עם ישראל והקשר הפנימי והנצחי בין כל יהודי ויהודי שבראייה שטחית לא נראית לעין.
דוגמא נוספת לכך היתה התנהלותו של מנהיג אגף הצבאי "הנחל החרדי" שהוקמה כאופציה לדתיים וחרדים לשרת בצה"ל בסביבה מותאמת, שעד אז היו שתי אלטרנטיבות: או למלא חובת גיוס בסביבה חילונית או לא להתגייס כלל, כלומר סירוב מלא. הרב אוירבך התנגד בתוקף גם לדרך פשרה זו ודיבר בחריפות נגד יוזמתו של אותו מנהיג. ולמרות זאת, הובא לידיעתי שהמנהיג המדובר הורה לחייליו ולתלמידיו ללכת ללוויה ללא המדים כדי לכבד את הרב ואת דעותיו במסעו האחרון. הסיפור המרגש אודות המנהיג של "הנחל החרדי" סופר לי על ידי אישה חרדית שעמדה לצידי בזמן שעבר הארון של הנפטר. חיכינו ביחד עד שעבר הארון יחד עם ההאישה הראשונה שראיינתי, ובחורת הסמינר שסיפרתי עליה ועוד כמה נשים שהתקבצו יחד בפינת אותו רחוב. היא נתנה לי להקשיב להספדים יחד איתה על קו טלפון שהוקדש לכך וגם שיתפה אותי בחוות דעתה ורגשותיה האישיים:
"הגנרל עזב אותנו לפני שננצחה המלחמה; אנחנו כמו יתומים חסרי אב." היא דיברה איתי באנגלית, כך הבנתי שיש לה רקע אמריקאי-ישראלי, והרגשתי אליה קירבה מיוחדת - שהרי אני גם ילידת ארצות הברית . היא המשיכה ואמרה,
"אף על פי שלא כולם הסכימו עם גישתו, הרב אוירבך היה איש אמיד, אמיץ, וחכם; היה נודע להמונים מפני עצותיו בנושאים מורכבים ורגישים רבים. המאבק לא נגמר והבלבול עדיין נוכח מאוד. עם החור שנוצר מפטירתו - לאן יפנו עם ישראל להדרכה?"
לא רק לעצות ולכיוון, אלה, היא תיארה איך רבים הגיעו אליו גם לעידוד וברכה. דוגמא לכך, כשמשפחתה חגגה את יום ההולדת השלישי של הבן שלה הקטן, הם הביאו אותו לרב אוירבך לקבל ברכה ולגזור לו את השיער - תספורת הראשונה כפי המנהג הנפוץ "חלקה". בעלה היה אחד מתלמידיו בישיבה , ולכן במועד של החלקה, כמו כל אירוע מיוחד בחיים, הם נגשו אליו לקבל הדרכה, עידוד וכיוון דרך.
"הרב אוירבך היה אחד השרידים האחרונים של הדור הקודם. כל דור מעביר את המסורה ואת היהדות לדור הבא. הרב אורבך החזיק את המשואה, כביכול, ופטירתו תשפיע על כל העם היהודי, לדור הזה ולכל הדורות שיבואו אחריו. "
"באיזו דרך, " שאלתי אותה. "איך יראה השינוי וההשפעה שאת מתארת."
"אנחנו עדיין לא יודעים. " היא ענתה. תשובה פשוטה - אך כבדה במשמעותה.
תחושה זו הורגשה על ידי קרוביו אותם ליוויתי לתחנת הרכבת לאחר סיום הלוויה. הם תיארו את האובדן הכפול שחשו ביום זה. האבל שהם חולקים עם רבים מעם ישראל על פטירתו של מנהיג גדול ואובדן אישי של בן משפחה. הם הצליחו להבין את המחיר ששילם הרב בגין עמדתו בנאמנות וביושר על עקרונותיו: מחיר כספי, מחיר חברתי, ועוד, אך הוא היה מוכן לסבול מההשלכות ומעולם לא נסחף ולא עזב את האמת.
אנשים לעתים קרובות נהיו מפורסמים בגלל מחלוקות שהם התחילו או היו מעורבים בו, אך הרב אוירבך נערץ על עמיקות ידיעתו בתורה ובמעשי החסד הרבים שלו.
דוגמא לכך סופר לי על ידיד המורה שכיוונה אותי ללוויה כשהתקשרתי אליה להבין יותר את הרב ונושא הכתבה.
לפני שנים רבות, שכן שלו נפטר והשאיר אחריו אלמנה ויתומים. כל שבת בתמידיות הרב אוירבך היה הולך לביתם בדרכו חזרה מבית הכנסת כדי לומר שבת שלום ולעשות קידוש - ליל שישי ושבת ביום. כל הצדקה והסיוע שנתן לאחרים נעשה בצניעות וללא פרסום. באופן דומה, הוא מעולם לא סיפר על רוחב ועומק ידיעתו בתורה ובתלמוד. מסופר על ידי אחד מתלמידו שהרב אוירבך ביקר אצל הישיבה בה הוא היה מוסר שיעורים, ומבלי הכנה מראש הרב מסר שיעור כה ברור ומורכב ונראה כאילו הוא הישקיע 15 שעות בהכנות ובעצם רק שמע על כך כרבע שעה קודם לכן. כזו היתה השליטה שליטתו בתורה
לפני שנים רבות, שכן שלו נפטר והשאיר אחריו אלמנה ויתומים. כל שבת בתמידיות הרב אוירבך היה הולך לביתם בדרכו חזרה מבית הכנסת כדי לומר שבת שלום ולעשות קידוש - ליל שישי ושבת ביום. כל הצדקה והסיוע שנתן לאחרים נעשה בצניעות וללא פרסום. באופן דומה, הוא מעולם לא סיפר על רוחב ועומק ידיעתו בתורה ובתלמוד. מסופר על ידי אחד מתלמידו שהרב אוירבך ביקר אצל הישיבה בה הוא היה מוסר שיעורים, ומבלי הכנה מראש הרב מסר שיעור כה ברור ומורכב ונראה כאילו הוא הישקיע 15 שעות בהכנות ובעצם רק שמע על כך כרבע שעה קודם לכן. כזו היתה השליטה שליטתו בתורה
בשיחה זאת עם המורה היא שיתפה אותי על כך שכל השבוע היא שאלה את עצמה והרגישה נבוכה על ששיתפה אותי שהיא בדרך ללויה - עוד מבלי שביקשתי או שאלתי אודות תכנית ומערכת יום שלה. היא נרגעה ונהנתה לשמוע ששמחתי לשמוע על כך ושזה תרם לי. אכן, המפגש עם המורה הייתה הזדמנות להשתמש בתחביב כתיבה שלי, ובלי שציפיתי, גם הובילה אותי לחוויה נדירה שהרגשתי חלק ממנה; הצטרפתי כדי לצפות מהצד ולשכתב על חוויית של אחרים - לבסוף, גם אני התרשמתי .והתרגשתי באופן אישי
“Is that my high school teacher or merely someone who looks like her?” My mind tickled as my feet ran. Even if it was her, I was unsure if I should approach her. At the risk of an awkward encounter I called out her name and introduced myself. I figured I would miss the train anyway, as it was already at the station. I was rewarded with a wide and engaging smile as she exclaimed, “Good to see you. I am heading to the funeral of a great Rabbi, Rav Shmuel Aurbach.”
Did I ask her for that information? Neither of us can remember, yet it led her to wonder all week why she blurted something like that out in a random encounter. The moment had become awkward- well for her at least. As for me, I just then realized that I could still make the train and I bolted off. Yet a few stops later I realized what an opportunity this could be for my journalism, I got off the train, by then within walking distance to the funeral procession. When I called her roughly a week later, she was again overjoyed. Sharing how meeting her, inspired me to attend the funeral as well, and what a moving experience it had been, made her realize there was a reason she divulged her itinerary to me. I am familiar with the experience of making a social fua pax, but who knew even quirks can serve a purpose?
Back to the topic of the funeral itself, words can't really give justice to what I witnessed that day. The first thing is that there was an overwhelming amount of people gathered in one place. A bystander remarked, this is reminiscent of the anti-draft protest, a protest that brought an estimated 600,000 religious Jews to Jerusalem to fight for religious freedom. This Rabbi had been a leader in that fight and the connection was on every person’s mind. Rabbi Aurbach had been a fierce opponent to military draft laws and created many opponents and critics as a result of his activism. He argued against compromise on any front. Not only did he encourage his followers to engage in public, disruptive protests he also advised his students not to sign up for the military draft deferment option offered to Torah students. Many of these young men were jailed as a consequence, which led to more protests and stirred even more controversy.
Yet at his funeral, it was like John Lennon's fairy tale “Imagine,” where religious Jews from all across the political and socio-economic spectrum came to pay respects. I specifically approached a young girl who looked to be of sephardic or middle eastern descent because Rav Aurbach was a leader for the Ashkenazi community. I was curious how she came to develop a connection with the Rabbi, and she said, no special connection. He was a great Torah scholar, and in my home we were raised to respect all people, not just “our type.”
Just retelling this story here makes me tear up. This is because sometimes the arguments within Jewish communities can be harsh, fierce and even brutal. Once in a while the curtains come down and we can see the unity and the ties that bind. Later, I found out that the leader of Nachal Chareidi, the ultra-orthodox army unit urged, all his followers, take off your uniforms out of respect, and go to the funeral. Nachal Chareidi was built as an alternative option to outright defiance of the military draft, and this had been a path Rav Aurbach vehemently opposed. There were chasidich men and little boys with their twirly payot, religious zionists with their knitted kippot, school girls with their crisply ironed light blue uniform shirts, students, strangers and certainly enough people to close down half the streets of Jerusalem. Looking down the hill even before the casket passed by, it seemed like a flood or swarm of bees, the whole street crowded with men who had come to accompany the tzadick to his final resting place.
Yet at his funeral, it was like John Lennon's fairy tale “Imagine,” where religious Jews from all across the political and socio-economic spectrum came to pay respects. I specifically approached a young girl who looked to be of sephardic or middle eastern descent because Rav Aurbach was a leader for the Ashkenazi community. I was curious how she came to develop a connection with the Rabbi, and she said, no special connection. He was a great Torah scholar, and in my home we were raised to respect all people, not just “our type.”
Just retelling this story here makes me tear up. This is because sometimes the arguments within Jewish communities can be harsh, fierce and even brutal. Once in a while the curtains come down and we can see the unity and the ties that bind. Later, I found out that the leader of Nachal Chareidi, the ultra-orthodox army unit urged, all his followers, take off your uniforms out of respect, and go to the funeral. Nachal Chareidi was built as an alternative option to outright defiance of the military draft, and this had been a path Rav Aurbach vehemently opposed. There were chasidich men and little boys with their twirly payot, religious zionists with their knitted kippot, school girls with their crisply ironed light blue uniform shirts, students, strangers and certainly enough people to close down half the streets of Jerusalem. Looking down the hill even before the casket passed by, it seemed like a flood or swarm of bees, the whole street crowded with men who had come to accompany the tzadick to his final resting place.
Turning back to my role as a journalist than that of an attendee I began to ask the other women about their relationship with the deceased and what his passing meant to them. “The general has left us before the war had been won; we are like orphans bereft of a father.” A mom lamented to her teenage daughters. Though not all agreed with his approach, Rav Aurbach was a stalwart, brave and wise in his counsel on many complicated and sensitive topics. The struggle is not over, the confusion is still very present, so who will they turn to now for guidance? This woman’s son had recently had his first hair cut, a special religious ceremony called a “challaka”, and as her husband studies in R' Aurbach's yeshiva, they brought him to the rabbi to cut the first snip and a birthday blessing.
An American-Israeli woman kindly shared many insights and personal feelings regarding the funeral and the deceased.
"Rabbi Aurbach," she said, "was one of the last remnants of a previous generation. Each generation passes the Mesorah, the sinaitic legacy of Judaism to the next generation. Rav Aurbach was holding the torch, so to say, and his passing will have a life-changing effect on the entire Jewish nation."
"In what way," I asked her.
"We don't know yet." Simple, honest and raw. "He had broad shoulders," she continued, and it is rare to find a person with such a personality, He gave selflessly to every person. He was empathetic and listened to others, truly listened, and his advice was based on the Torah and was drawn from his vast knowledge of the Torah. This is wisdom that comes from a higher level than mere common sense. He knew and understood, not just what the Torah said, but what the Torah meant, and the true message to live by."
"Rav Aurbach also became known for hsi opinion regarding the military draft for the IDF, Israeli Defense Forces. The structure of the Yeshiva common should be like an army. When Rav Aurbach realized things were changing in ways that were detrimental to the Jewish people, he put his foot down and stood for the truth. He purposefully did not serve in the Kneset because he was the potetiality of when people get involved with political issues they unconsiously allowed that to cloud their perspective and lose essentials of Judaism. Rav Aurbach on the other hand, was never focused on policitcs or political agenda. The political stand he did take, was one he was forced into a situation where he had to make a stand for the truth. Despite the opposition to his hardline stance, he had many supporters and admirers, even among his critics because they knew he had principles and values and he was respected for his courage and fortitude. In a day and age where this is talks of post-modernism being confused with liberalism Rav Aurbach taught that you cant follow a position just in order to justify their behavioral choices, instead of recognizing the responsibility to examine each idea on its won merit and be willing to have honest conversations. However, with regard to Halacha, there is no leeway. The debate can take place when new situations arise, how to apply the Halacha and Torah teaching to an ever changing world. It is now well over 50 years since the "Medina" (Israeli Government) was established, and over time Rav Aurbach was able to see what a negative slippery slope compromise can lead to. 'Midvar Sheker Tirchak,' distance yourself from falsehood. Compromise in this situation would be a compromise of the truth, and Rav Aurbach instead chose to stand in the truth."
This sentiment was echoed by his relatives whom I accompanied to the train station after the procession had passed. They described the dual loss they felt on this day. The grief they share with many others of the passing of a great leader, and the personal loss of a dear family member and confidante. They were able to understand the price he paid for standing on principle. Many of his donors pulled funding from his newspaper and his Yeshiva, but he was willing to suffer the consequences of his actions and never backed down.
Oftentimes people become famous for their controversies, but Rabbi Aurbach was revered for his great knowledge of the Torah and his many acts of kindness. A neighbor of his had passed away, and every week he went to their home on his way back from the synagogue Friday night and Shabbos afternoon, and would recite the Kiddush for the young widow and her children. All the charity and assistance he gave to others was done with similar modesty and without any fanfare. Similarly, he never bragged about the depth and bredth of his mastery of the Talmud. His student once shared with his family a time when Rav Aurbach was visiting someone in the settlement where his Yeshiva was located. Having some time available in his schedule, Rav Aurbach agreed to give a shiur, Torah lecture, to the Yeshiva students. During the walk over he clarified what Masechta, section of the Talmud, the Yeshiva students were currently studying, and the page number. Without any extra preparation Rav Aurbach proceeded to give a shiur that was so clear and intricate that seemed as if he had just spent 15 hours preparing instead of having just heard about it in the past fifteen minutes. Such was his fluency and mastery over the Talmud.
"Blessed are we who have been witness to such greatness."
An American-Israeli woman kindly shared many insights and personal feelings regarding the funeral and the deceased.
"Rabbi Aurbach," she said, "was one of the last remnants of a previous generation. Each generation passes the Mesorah, the sinaitic legacy of Judaism to the next generation. Rav Aurbach was holding the torch, so to say, and his passing will have a life-changing effect on the entire Jewish nation."
"In what way," I asked her.
"We don't know yet." Simple, honest and raw. "He had broad shoulders," she continued, and it is rare to find a person with such a personality, He gave selflessly to every person. He was empathetic and listened to others, truly listened, and his advice was based on the Torah and was drawn from his vast knowledge of the Torah. This is wisdom that comes from a higher level than mere common sense. He knew and understood, not just what the Torah said, but what the Torah meant, and the true message to live by."
"Rav Aurbach also became known for hsi opinion regarding the military draft for the IDF, Israeli Defense Forces. The structure of the Yeshiva common should be like an army. When Rav Aurbach realized things were changing in ways that were detrimental to the Jewish people, he put his foot down and stood for the truth. He purposefully did not serve in the Kneset because he was the potetiality of when people get involved with political issues they unconsiously allowed that to cloud their perspective and lose essentials of Judaism. Rav Aurbach on the other hand, was never focused on policitcs or political agenda. The political stand he did take, was one he was forced into a situation where he had to make a stand for the truth. Despite the opposition to his hardline stance, he had many supporters and admirers, even among his critics because they knew he had principles and values and he was respected for his courage and fortitude. In a day and age where this is talks of post-modernism being confused with liberalism Rav Aurbach taught that you cant follow a position just in order to justify their behavioral choices, instead of recognizing the responsibility to examine each idea on its won merit and be willing to have honest conversations. However, with regard to Halacha, there is no leeway. The debate can take place when new situations arise, how to apply the Halacha and Torah teaching to an ever changing world. It is now well over 50 years since the "Medina" (Israeli Government) was established, and over time Rav Aurbach was able to see what a negative slippery slope compromise can lead to. 'Midvar Sheker Tirchak,' distance yourself from falsehood. Compromise in this situation would be a compromise of the truth, and Rav Aurbach instead chose to stand in the truth."
This sentiment was echoed by his relatives whom I accompanied to the train station after the procession had passed. They described the dual loss they felt on this day. The grief they share with many others of the passing of a great leader, and the personal loss of a dear family member and confidante. They were able to understand the price he paid for standing on principle. Many of his donors pulled funding from his newspaper and his Yeshiva, but he was willing to suffer the consequences of his actions and never backed down.
Oftentimes people become famous for their controversies, but Rabbi Aurbach was revered for his great knowledge of the Torah and his many acts of kindness. A neighbor of his had passed away, and every week he went to their home on his way back from the synagogue Friday night and Shabbos afternoon, and would recite the Kiddush for the young widow and her children. All the charity and assistance he gave to others was done with similar modesty and without any fanfare. Similarly, he never bragged about the depth and bredth of his mastery of the Talmud. His student once shared with his family a time when Rav Aurbach was visiting someone in the settlement where his Yeshiva was located. Having some time available in his schedule, Rav Aurbach agreed to give a shiur, Torah lecture, to the Yeshiva students. During the walk over he clarified what Masechta, section of the Talmud, the Yeshiva students were currently studying, and the page number. Without any extra preparation Rav Aurbach proceeded to give a shiur that was so clear and intricate that seemed as if he had just spent 15 hours preparing instead of having just heard about it in the past fifteen minutes. Such was his fluency and mastery over the Talmud."Blessed are we who have been witness to such greatness."
